רגב חברה חקלאית בע"מ נ' סוילטק בע"מ

החלטה

בענין בקשה לעדי הזמה (בקשות 32,33):

1.לאחר שהסתיימה הבאת הראיות, ביקשה התובעת להביא ראיות מפריכות באמצעות שלושה עדים, אבי כהן, שמואל וינקלר ויונתן מן.

לטענת התובעת, העד המרכזי של הנתבעת, יורם כחלון, אישר בתצהירו דבר קיומה של פגישה בינו לבין מנהל התובעת, יהודה חמוי, טרם רכישת תכשיר הדברה מאת הנתבעת, ואילו בחקירתו הנגדית הכחיש דבר הפגישה, והכחיש כל מעורבות במצג הקשור בתכשיר טרם רכישתו.

ב"כ התובעת פירט בבקשתו את הסתירות שעלו בחקירתו של כחלון, וביקש לזמן את העדים על מנת להפריך את הגירסה.

2.ב"כ הנתבעת התנגד לזמן עדי ההזמה, הן בשל העובדה כי העדים הרלוונטים היו ידועים עוד טרם שהחלה שמיעת הראיות, לא הוגשו תצהירים מטעמם והתובעת ויתרה עליהם, ועל כן זימונם בשלב זה הינו בגדר "מקצה שיפורים".

ב"כ הנתבעת הוסיף, כי התובעת הודיעה על כוונתה לפעול בדרך של הבאת ראיות מפריכות כבר במהלך שמיעת הראיות, אולם בחרה להגיש את הבקשה רק לאחר שנשמעו כל העדים, ועל כן יש לדחות את הבקשה.

3.יצויין, כי עובר להגשת בקשה זו הגישה התובעת בקשה לזמן את עד הנתבעת יורם כחלון לעדות משלימה, וזאת לאחר שהסתבר לה כי נמצאו אצלו מסמכים אשר לא גולו במהלך החקירה.

בדיון שהתקיים ביום 10.3.11 הודיע ב"כ התובעת כי יסתפק בהצגת המסמכים, ונוכח הסכמת ב"כ הנתבעת, הוגשו המסמכים ללא חקירתו של כחלון (החלטה מיום 13.3.11).

בנסיבות אלה הושלמה הבאת הראיות מטעם הצדדים, והיה מקום לקבוע את התיק לסיכומים, אלא שאז הגיש ב"כ התובעת את הבקשה לזימון עדי הזמה, שאליה צורף תצהירו של מנהל התובעת, יהודה חמוי, בו העלה את רצף ההתרחשויות ואת הצורך בהבאת הראיות המפריכות.

4.חמוי נחקר בקצרה על תצהירו, והודה כי מדובר בעדים שנכחו בפגישה שהתקיימה בינו לבין כחלון, כאשר זהותם ותוכן עדותם היו ידועים מראש (עמוד 152 לפרוטוקול).

5.בנסיבות אלו יש לבחון האם להתיר לתובעת להביא את הראיות המפריכות שביקשה.

כלל בסיסי וידוע הוא שבעל דין חייב להגיש את ראיותיו בחטיבה אחת, ורק במקרים חריגים ויוצאים מהכלל יתיר בית המשפט הבאת ראיות נוספות או מפריכות, והדבר יתאפשר רק במקום בו הצורך בראיה נוצר לראשונה בעת שמיעת עדויות ההגנה, לאחר שהועלתה גירסה מפתיעה שלא היתה צפויה מראש.

הבאת ראיות מפריכות נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט, ובמסגרתו יש להביא בחשבון את האינטרסים השונים של הצדדים, כמו גם את טיב הראיות שהגשתן מתבקשת – ראיות טכניות או מהותיות. בין יתר השיקולים יש להביא בחשבון את זכותה של הנתבעת להציג ראיותיה לאחר סיום ראיות התביעה, את הארכת הדיונים הנדרשת בשל הראיות הנוספות, השלב אליו הגיע הדיון, הסיבה מדוע לא הוגשו הראיות במועדן, מועד הגשת הבקשה ואף האינטרס הציבורי בקיום דיונים ביעילות.

(ע"א 579/90 רוזין נ' בן נון, פד"י מ"ו (3) 738; רע"א 1297/01 מיכאלוביץ נ' כלל, פד"י נ"ה (4) 577; ת"א (י-ם) 5919/03 בזק נ' שירותי בריאות כללית; ת"א (י-ם) 4338/02 פרינץ נ' נויגבורן ואח'; בש"א (י-ם) 8861/01 עיזבון מרציאנו נ' זינגר ואח' - פורסמו באתר המשפטי נבו).

6.לאחר שבחנתי את נימוקי הבקשה, את האמור בתצהיר, את טיעוני הצדדים ואת הפסיקה הרלוונטית, לא מצאתי כי יש להעתר לבקשה.

שלושת העדים שזימונם התבקש היו ידועים לתובעת עוד טרם שהחלו להשמע הראיות, והיא אף הגישה בקשה לזמנם, אלא שבהעדר תצהירים מטעם מי מהם – הגם שבית המשפט הורה על דרך שמיעת הראיות על ידי תצהירים - נדחתה הבקשה. התובעת לא ביקשה לתקן מחדל זה, לא ביקשה להגיש תצהירים משלימים, ואף לא הגישה בקשה מפורטת מדוע ישנה חשיבות לעדותם, ולחילופין לזמנם ללא הגשת תצהירים תחילה.

גם טענת התובעת לפיה קיימות סתירות מהותיות בין תצהירו של כחלון לבין עדותו, אינה מספיקה כדי לאפשר הבאת ראיות מפריכות, ובנושא זה הכרוך גם במהימנות, יצטרך בית המשפט להכריע על פי הראיות שבפניו.

יחד עם זאת, אין לשכוח כי המחלוקת בין הצדדים כבר מלכתחילה היתה באשר לתוכן הפגישה ולמצגים הנטענים, ועל כך בוודאי יכולה היתה התובעת להביא את הראיות הנדרשות (השווה סעיפים 3-4 לתצהירו של חמוי (ת/2) וסעיף 18 לתצהירו של כחלון (נ/7)).

מכאן, שהמחלוקת היתה ידועה, העובדות שפורטו בתצהירים היו ידועות, העדים ותוכן עדותם היו ידועים, ובחירתה של התובעת לוותר על העדים הללו – הגם שמבחינתה מדובר באחת השאלות המרכזיות השנויות במחלוקת – פועלת לחובתה.